הכרעת דין בתיק ת"פ 3119/07

כתב האישום

1.         הנאשמים הואשמו, במסגרת האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בביצוען של העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חטיפה לשם חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

על-פי האמור באישום הראשון, במועד סמוך ליום 22.8.07, קשרו הנאשמים קשר ללכוד את ראזי בורקאן (להלן: המתלונן) ולתקוף אותו בצוותא, בחשד כי הוא מנהל רומן עם אשתו של הנאשם 1. הנאשמים 1 ו-2 הם אחים, ונאשם 3 הוא בן דודם. ביום 22.8.07, במסגרת הקשר ולמען קידומו, פגש הנאשם 3 במתלונן בשעות הצהרים וביקש ממנו להתלוות אליו כדי לשוחח במקום שקט. המתלונן הסכים ונסע עם הנאשם 3 ברכבו. לאחר מכן הרים הנאשם 3 חפץ עטוף בשק, כיוון אותו לעברו של המתלונן והורה לו לשבת בשקט ו" לא לעשות בעיות". המתלונן ציית, והנאשם הוביל אותו לבית הקפה אל-ערב הנמצא צפונית למחסום א-רם (להלן: בית הקפה), שם המתינו מבעוד מועד יתר הנאשמים. בבית הקפה התנפלו הנאשמים על המתלונן: הנאשם 1 חבט בראשו בעוצמה רבה באלה והמשיך להכות בראשו עד שהאלה נשברה. לאחר מכן נטל הנאשם 1 כסא והיכה בו את המתלונן. המתלונן תפס את ידו של הנאשם 1 על-מנת להתגונן, ואז דקר אותו הנאשם 3, בסכין מטבח גדולה, דקירה אחת בגבו, אשר חדרה לריאה, וכן דקירות נוספות ברגל ימין. שתי דקירות נוספות נבלמו בארנק עור שהיה בכיס מכנסיו של המתלונן. המתלונן התמוטט לרצפה, ואז דקר אותו הנאשם 2 ברגלו השמאלית בסכין. קרובי משפחה נוספים של הנאשמים, שחיכו בבית הקפה, הצטרפו ותקפו גם הם את המתלונן במכות ומנעו מאחרים שנכחו במקום להגן על המתלונן ולהפריד. בתום התקיפה, כשהוא שוכב על הרצפה ומתבוסס בדמו, דרך הנאשם 1 עם שתי רגליו על פניו של המתלונן ועמד, במצב זה, לעיני כל הנוכחים. המתלונן פונה מן המקום לאחר שהנאשמים עזבו את בית הקפה. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן שבר בצלע ימין, שני חתכים בירך ימין, חתך אחד בירך שמאל, שלושה חתכים בקרקפת ובפנים וחתך עמוק בבית החזה הימני. המתלונן נזקק לטיפול רפואי מקיף, כולל ניתוח, ואושפז בבית חולים במשך שבוע.

נאשם 3 הואשם באישום נוסף (אישום מס' 2) של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בכך שביום 12.10.07, בעת שפגש בבני משפחת בורקאן בבית הקברות הסמוך לשער האריות בירושלים, קילל אותם ואיים לפגוע בהם, באומרו: " אנחנו עוד נחסל את המשפחה שלכם, נרצח אתכם, זה לא נגמר הסיפור אתכם, ונגמור את כולכם".

תשובות הנאשמים לכתב האישום

2.         תשובות הנאשמים 1 ו-2 לכתב האישום ניתנו ביום 18.10.07 (עמ' 4 לפרוטוקול). הנאשמים הכחישו קיומם של קשר וחטיפה וטענו כי המתלונן הגיע לבית הקפה מרצונו ברכבו של הנאשם 3. בבית הקפה תקף המתלונן את הנאשמים 1 ו-3, והם התגוננו. נאשם 2 אכן דקר את המתלונן, אך זאת בתנאי הגנה עצמית, לאחר שלקח מן המתלונן סכין שהיתה בידו. הנאשמים הכחישו את יתר העובדות שבכתב האישום, לרבות הדריכה על פניו של המתלונן על-ידי הנאשם 1 ונוכחותם של בני משפחה נוספים של הנאשמים בבית הקפה, אשר השתתפו בתקיפה.

לאחר תיקון כתב האישום והוספת הנאשם 3, אשר אותר לאחר הגשת כתב האישום נגד הנאשמים 1 ו-2, ניתנה תשובת הנאשם 3 לכתב האישום (ביום 25.11.07, בעמ' 7 לפרוטוקול). הנאשם 3 הכחיש את עבירות הקשר והחטיפה, והודה כי המתלונן נסע עימו לבית הקפה. לדבריו, הנסיעה לבית הקפה היתה על-פי בקשתו של המתלונן, אשר ביקש ליישב סכסוך שיש לו עם הנאשם 1, לנוכח חשדו של האחרון שהמתלונן מנהל רומן עם אשתו. הנאשם 3 הכחיש כי דקר את המתלונן, ולדבריו ניסה להפריד ולהרגיע את הרוחות כאשר הנאשם 2 נאבק במתלונן.

האישום הראשון

חומר הראיות

3.         הראיה המרכזית להוכחת האמור בכתב האישום באה מפיו של המתלונן. המתלונן העיד, כי הוא מכיר את הנאשמים (בני דודים של אביו) ונאשם 3 הוא חברו מילדות. ביום האירוע, 22.8.07, חש המתלונן שלא בטוב, ובשעות הצהרים חזר מן העבודה לביתו (המתלונן הוא נהג משאית ועובד בעסק של אחיו, ריאד). בסמוך לביתו פגש המתלונן בנאשם 3. הנאשם 3 אמר למתלונן, כי " הוא רוצה לדבר איתי בענין הסיפור שהיה ביני ובין בן דודו באדר [נאשם 1]" (בעמ' 8 לפרוטוקול, שורה 7). המתלונן הוסיף, כי האשימו אותו שהוא נוהג לשוחח בטלפון עם אשתו של הנאשם 1, ומכאן ה"סיפור" בינו לבין הנאשם 1. המתלונן הסכים והציע שידברו בביתו או שייפגשו במועד אחר, ואולם הנאשם 3 הציע שישבו " עכשיו" במקום אחר עם הנאשם 1. המתלונן הסכים והצטרף למכוניתו של הנאשם 3. השניים התעכבו חמש-שש דקות בחנותו של הנאשם 3 (הנאשם 3 דיבר בטלפון מן החנות - שם, בשורה 21), והמשיכו בנסיעה. לפני מחסום א-רם " היה לו איזשהו שק לידו. בידו הוא התחיל לאיים באיומים מוסווים. פתאום הוציא את השק שהיה ליד מעצור היד ושם אותו בין הרגליים. איך שעברנו את המחסום אמר לי: אל תנסה לעשות משהו, תרד איתי בשקט לבית הקפה" (שם, שורות 25-28). המתלונן הוסיף, כי ראה בשק חולצה, שהיה בתוכה דבר מה, סכין או נשק, " אבל הרגשתי שיש לו משהו, והוא התחיל לאיים כאילו שאני לא יכול לעשות משהו" (עמ' 9, שורות 4-5).

השניים הגיעו לבית הקפה ונכנסו, והמתלונן התיישב בפינה. במקום היו כ-15 אנשים " מבוגרים, זקנים" (שם, שורה 15) ושניים-שלושה עובדים צעירים. הנאשם 3 התקשר לנאשם 1, ומייד כשסגר את הטלפון נכנס הנאשם 1 לבית הקפה. המתלונן הבין, כי הנאשם 1 חיכה בחוץ לקריאה. כאשר הנאשם 1 נכנס, היו המתלונן ונאשם 3 יושבים, זה מול זה. המתלונן קם כדי לקדם את פניו של הנאשם 1, ולפתע הנאשם 1 שלף מקל (" מדובר בברזל שנפתח לאורך של 70 ס"מ" - שם, בשורה 23) והיכה את המתלונן בראשו. הנאשם 3 " קפץ עליי על הכתף ונתן לי את הסכין בחלק האחורי של הגב..." (שם, בשורה 21). הנאשם 1 המשיך להכות את המתלונן בראשו, עד שהמקל נשבר. באותו שלב הבחין המתלונן גם בנאשם 2, אחיו של הנאשם 1, " עומד ליד באדר [הנאשם 1] ונתן לי שתי דקירות ברגליים עם הסכין, שהיתה למוחמד [הנאשם 2] ביד" (שם, שורה 25). המתלונן נפל, והנאשם 3 המשיך לדקור אותו, שתי דקירות ברגל ושתי דקירות שנבלמו בארנק (ת/1). המתלונן הבהיר, כי במהלך תקיפתו החזיק נאשם 1 במקל ואילו נאשמים 2 ו-3 היו מצוידים בסכינים. לאחר מכן המשיכו הנאשמים להכות את המתלונן בכסאות, והוא ניסה להגן על ראשו באמצעות כסא שאחז בידו. לאחר שנפל לרצפה, דרך הנאשם 1 על פניו של המתלונן באופן המתואר בכתב האישום. בשלב זה עזבו הנאשמים את בית הקפה, המתלונן התקשר לאחיו ריאד, והאח הגיע והזמין אמבולנס. בהמשך עדותו הוסיף המתלונן, כי יושבי בית הקפה לא הצליחו להפריד בינו לבין תוקפיו, שכן בנוסף לנאשמים היו אנשים נוספים ממשפחת הנאשמים, משפחת סאלח (כשמונה אנשים בסך הכל).

4.         בחקירתו הנגדית נשאל המתלונן שאלות רבות בנוגע למהלך הנסיעה עם הנאשם 3 עד לבית הקפה. המתלונן חזר ואמר, כי עד שהגיעו לחנותו של הנאשם 3 נסעו השניים כחברים, ואולם לאחר מכן שינה הנאשם 3 את טעמו והחל לאיים על המתלונן. " הלכתי איתו כדי לשבת עם בן הדוד שלו אבל באמצע הדרך נהיה איומים" (בעמ' 17, שורה 24). ובמקום אחר: " לא חשבתי שהם מתכננים דבר כזה שכולם יקפצו עליי ומתכננים סיפור כזה... נסעתי איתו עד לחנות כמו שצריך. כלומר כמו חבר לחבר, אח"כ לא נהיה כמו חבר לחבר" (בעמ' 18, שורות 16-20). המתלונן כינה את הנאשם 3 " בוגד" (עמ' 17 שורה 30), ואת המהלך כולו כ" מלכודת" (למשל, בעמ' 12, שורה 16), או " חטיפה" (" זה בגלל שהוא היה חבר אז הוציא אותי מהבית, זה נקרא חטיפה" - שם, שורה 24). המתלונן נשאל מדוע לא ברח מיד כשהגיע לבית הקפה, וזו תשובתו: " בגלל שאני יודע את עצמי שאין לי שום דבר. הוא אמר לי שהוא רוצה להביא את בן הדוד שלו לדבר, לא להרביץ, לא לאיים בסכינים, ולא לדקור בסכינים" (בעמ' 22, שורות 29-30).

אשר לאירועים בבית הקפה, המתלונן עומת עם גרסת הנאשם 2 (שהושמעה לראשונה באותו שלב ואינה מתיישבת עם תשובתו לכתב האישום), כי כעס על המתלונן ונתן לו מכות במקל (מגב) (בעמ' 20, שורות 22, 25-26). המתלונן שלל תיאור זה וחזר על דבריו בעדותו, כי הנאשם 2 דקר אותו בלא שקדמה לכך כל שיחה בין השניים. בנוגע לטענת הנאשמים, כי המתלונן הקדים ושלף סכין, השיב המתלונן כך: " אני אחכה עד שאוציא את הסכין עד שיחזור מבחוץ ויביא מגב? אני אוציא סכין על שמונה בני אדם או 20? לא שאני באתי אליו אלא הוא שבא לקחת אותי ולא היה לי סכין" (בעמ' 20, שורות 29-31). אשר לסדר הדקירות, חזר המתלונן ואמר, כי " באדר [הנאשם 1] היכה אותי, ערפאת [הנאשם 3] נתן לי דקירה בגב, מוחמד [הנאשם 2] נתן לי ברגל ובצד השמאלי ונפלתי וערפאת המשיך עם הדקירות שלו" (בעמ' 21, שורות 24-25).

5.         אחיו של המתלונן, ריאד בורקאן (להלן: ריאד), סיפר בעדותו, כי המתלונן הזעיק אותו לבית הקפה ואמר לו שניסו לרצוח אותו. ריאד הגיע למקום וראה את אחיו פצוע. במפגש הראשון עימו סיפר המתלונן לריאד מי דקר אותו. "... ונתן לי שלושה שמות: ערפאת סלאח דקר אותו ומוחמד סלאח דקר אותו. הוא אמר שבאדר התחיל עם המקל ונתן לו מכות על הראש" (בעמ' 24, שורות 24-26).

6.         עד נוסף הוא חוסין סעו (להלן: סעו) שהיה עד ראיה לאירועים בבית הקפה. לדברי החוקר, רס"ר אייל העברי (להלן: העברי) המדובר בעד ניטראלי, שאינו משתייך למשפחות סאלח או בורקאן. העברי ציין, כי סעו פחד ו" אמר שהוא לא רוצה להיות מעורב בסיפור, וחוץ מלתת עדות שגם זה אני משער לעצמי לא רצה כ"כ לעשות, לא הסכים להמשיך ולשתף פעולה" (בעמ' 29, שורות 9-10). סעו הוזמן להעיד בבית המשפט, אך לדיון הראשון לא הגיע. ב"כ המאשימה אמר, כי סעו מסרב להעיד ואף לא הגיע לפגישה בפרקליטות (בעמ' 34). לאחר שהוצא צו הבאה, התייצב העד. סעו אמר בעדותו, כי ישב בבית הקפה כבכל יום, לאחר העבודה (העד הוא בן 50 ועובד כסדרן באוטובוסים). סעו סיפר, כי " היתה קטטה, אנשים רבים אחד עם השני, אחד דוקר את השני. אני לא מכיר מי דקר ומי לא דקר. מי כלום. לא מכיר את שני הצדדים. התחלנו להפריד ואדם בדם, אמרתי שאני חייב להזמין לו אמבולנס. הלכתי והזמנתי לו אמבולנס וזהו" (בעמ' 38, שורות 3-5). כאשר נעשה נסיון להציל מפיו פרטים נוספים, אמר: " נכנסו אנשים, שלוש או שני אנשים, ישבו ביחד, פתאום שמענו צעקות, קמנו וראינו אחד דוקר את השני. הדקור היה לו סכין ואחד שני היה לו סכין. בן אדם בדם. מה אני אעשה? הדקור היה לו גם סכין" (שם, שורות 8-9). סעו עומת עם האמור בהודעתו במשטרה
(ת/12), כי " ראיתי שניים מתוך השלושה עם סכינים ביד ודוקרים בחור שהיה יושב בתוך בית הקפה..." (בעמ' 1, שורות 3-4), ואמר: " אמרתי שהיו שני סכינים, אחד עם הבן אדם שהיה בדם, ברצפה, ואחד היה עם הבן אדם שדקר אותו. אולי הוא הבין אותי החוקר בטעות" (שם, שורות 19-20). סעו הופנה לדברים נוספים שאמר בהודעתו במשטרה, במענה לשאלה אם הבחור שנדקר " החזיר מכות או ניסה להגן על עצמו בדרך כלשהי", והשיב שם: " לא, מסכן, היה שם ידיים על הראש ומקבל מהם מכות" (ת/12, בעמ' 2, שורות 29-30). גם באשר לכך אמר סעו בבית המשפט, כי " הוא [הנדקר] בהתחלה הרים את הסכין..." (שם, שורה 28). סעו הוסיף, כי יתכן שהחוקר לא הבין אותו היטב גם בענין זה, או שהעד לא הבין את דברי החוקר, והוסיף: " הייתי בלחץ" (בעמ' 39, שורה 6). במענה לשאלה " מה ראית שעושה הבחור שנדקר", השיב: " היו מרביצים אחד לשני. אני אומר לך שבסוף נכנסו עוד שלוש ארבע, שם את היד על הראש והסכין נפל על הרצפה (בעמ' 40, שורות 4-5). סעו אמר, כי לא הגיע לבית המשפט למסור עדות במועד אליו הוזמן שכן עבר ניתוח בעיניו. הוא השיב, כי אינו מפחד, אך הוסיף כי התקשרו אליו אנשים, מספר פעמים, ואמרו לו שלא יעיד. סעו אמר, כי אינו יודע מי התקשר, שכן " זה היה מספר חסוי" (בעמ' 39). כמו כן, יום לפני מסירת העדות אמר לו אחיו שלא יעיד. סעו ציין, כי הוא מפחד רק מאלוהים, ו" אם אני משקר יש לי יום חשבון אצל אלוהים ולא בבית משפט" (בעמ' 39, שורות 24-25).

לבקשת ב"כ המאשימה הוכרז סעו כעד עוין (בעמ' 40) ונחקר על-ידי ב"כ המאשימה בחקירה נגדית. סעו אישר, כי בסוף האירוע דרכו על ראשו של המתלונן. " מישהו שהיה בקטטה שם לו רגל על הראש" (בעמ' 41, שורה 18). סעו חזר על כך, כי "... היו שני סכינים בקטטה והיה מקל" (בעמ' 42, שורות 5-6). סעו אישר גם, כי הודעתו ת/12 הוקראה לו מחוץ לאולם בית המשפט, עובר למסירת עדותו, אך הוא לא ביקש לתקן את האמור שם, כי " אתה לא שאלת אותי" (שם, שורה 19).

בחקירה הנגדית אמר סעו, כי אינו מזהה את הנאשמים ואינו פוחד מאיש הנמצא באולם. סעו אמר, כי במשטרה דיברו עימו עברית. העד לא זכר, אם הודעתו ת/12 הוקראה לו לפני שחתם עליה, אם לאו, וחזר על כך שהיה לחוץ ולא רגוע (בעמ' 43, שורות 24-25). בכל הנוגע למספר המשתתפים בקטטה, אמר סעו: " נכנסו שלוש בהתחלה ועוד נכנסו 3, 4, 5, לא יודע, נכנסו לבית הקפה" (בעמ' 44, שורה 14). סעו נשאל לגבי הקראת הודעתו ת/12 בפניו, מחוץ לאולם בית המשפט, עובר למסירת עדותו, ואמר כי הקהל הפריע לתרגום ההודעה, ולכן זו לא הוקראה לו עד סופה (בעמ' 45).

עד כאן עיקר ראיות המאשימה.